לאחרונה נזכרתי בילד אחד
ממחוזות ילדותי
שהיה גונב כריכים עם שוקולד מחברים שלו לכיתה
כי היו שולחים אותו לבית הספר עם קופסא
של כול מיני קטניות מונבטות לארוחת עשר

לא שאני נגד מונבטים
ההפך אני יותר ויותר מכניס את הידע
והשינוי התזונתי לחיי ולחיי מטופליי בקליניקה

אבל ככול שאני מעמיק בנושאי התזונה
אני מגלה ששוכחים תופעת לוואי חשובה
שיכולה להופיע עם כול שינוי תזונתי
תזונה רגשית

נזכרתי בילד הזה שהיה גונב כריכים
אחרי שיצאתי מטיפול שיניים
עם הבן שלי
שהיה מתוק מאוד וזרם לגמרי עם זה ששתי נשים
זרות חופרות לו בתוך הפה
וכמובן שבסוף הטיפול הוא ביקש משהו מתוק (גלידה, איך לא ?)
כאות הצטיינות על הביקור אצל רופאת השיניים

ותוך כדי קניית הגלידה עולות בי המחשבות:
מה אתה קונה לו את זה ?
אתה הרי ראית את רשימת הרכיבים ואתה יודע מה אתה חושב על מה שיש שם !
אתה מבין שעודף סוכר ישלח אותו לעוד פעם אחת
לעלות לקומה השלישית בבניין ליד הגלידות
לטיפול נוסף ולעוד גלידה שתגיע אחריו ולעוד חור אחריה?
אז למה קניתי לו את זה ?

בגלל התזונה הרגשית
לא משנה עד כמה התפריט שאני קובע בבית שלי
מדויק נכון ובריא
אם הוא מגיע עם לחץ, אשמה, מלחמות
ומרדפים של הילדים אחרי מתוק
ומרדפים שלנו אחריהם כדי שלא ירדפו אחרי המתוק
ומרדפים שלנו על עצמינו על זה שאנחנו רודפים אחריהם
זה לא שווה את זה
לא שווה אוכל בריא מלווה בשריטות סביב אוכל
שילוו אותם מעכשיו והלאה

לא סתם נוצר הסלנג : "מה אתה אוכל סרטים ?"
סרטים הם אוכל נפשי
והנפש גם אוכלת, ממש אוכלת
וכשהנפש רעבה ולא מקבלת אוכל
היא שולחת את הגוף לאכול במקומה
וילד שמתרגל להילחם על אוכל
להחביא אוכל
לגנוב אוכל
ולהרגיש רגשות אשמה על מה שהוא מכניס לפיו
גדל עם נפש רעבה
ששולחת את הגוף שלו לאכול עוד
ולאוכל עוד המון סוכר כפיצוי
הרבה יותר מכול מה שניסיתי למנוע ממנו כשרציתי
ללמד אותו לאכול אוכל בריא וטוב

אז מה עושים?
איך מגיעים לאיזון הזה בין הרצון לא לאכול זבל בעטיפות יפות
לבין לא להיכנס למלחמה ?

קבעתי לעצמי כמה כללי תזונת ילדים
משתף אתכם פה אולי יהיה למישהו לעזר :

1. הרוב קובע

מה רוב התזונה בבית ?
אם הרוב הוא ירקות/פירות/ מוצרים מלאים/ לא מעובדים – ניצחנו
ואם יש דברים אחרים שנכנסים לתפריט שאני פחות מבסוט מהם אז בסדר
לא עושה מזה עניין . כי זה מיעוט והרוב קובע ובו אני מתמקד
הרוב טוב והרוב קובע

2. ליצור את הסביבה מראש

איך אפשר להגיע למצב של רוב תזונה רצויה ?
פשוט יוצרים את הסביבה
אם אני מארגן את הבית שלי בצורה כזו שאני ידוע מה רוב הרכיבים שיש בו
אז אני לא מאפשר קרבות מיותרים כי פשוט אין את מה שאני לא רוצה באזור

ויש כמובן את הצד השני :
לייצר אוכל טעים מפנק ומזמין מאוכל בריא – זה לא מסובך זה כיף וטעים
ולא צריך להיות מולטי שף בשביל זה
( יש אינסוף מתכונים ורעיונות ברשת, אין טעם לפרט פה )

3. לא להילחם בקרב אבוד מראש בתנאי פתיחה גרועים

לדוגמא :
מסיבת יום הולדת של חברים
פשוט לעזוב
אין שום סיכוי בעולם להיכנס בכלל לדיון עם הילדים
אל מול שפע הצלחות הנערמות על השולחנות במגוון צבעים וטעמים
והררי הקצפת השופעים

4. תזונה היא לא הערך הבלעדי בחיים יש ערכים נוספים

לדוגמא : כיבוד הורים
אם הגענו לביקור אצל סבא וסבתא והם קנו מלא ממתקים לכול הנכדים
והם מגישים להם את זה בשמחה וששון וגאווה בעניים
אז כיבוד הורים מנצח
גם לכבד אותם וגם לא לייצר ויכוחים חילוקי דעות ומריבות עם ההורים ליד הילדים
(אחר כן אפשר כמובן לדבר על זה איתם בשקט ולבקש לפעם הבאה וכו' )

דוגמא לערך נוסף: הורים רגועים ושמחים
ערך חשוב מאוד
נניח שאני קולט שאם אני אקפיד עכשיו
על ארוחה מסוימת עם הילדים
זה יגרום לי להיות מתוסכל, עצבני
ולעבוד ממש קשה
וזה יגרום לאווירה מתוחה / קורבנית /מאשימה בבית
זה לא שווה את זה
עדיף לשחרר קצת את מה שאפשר
כדי שיהיה יותר קל ויותר נעים
קמח מלא מלווה באנרגיה קשה יכול להזיק בדיוק כמו קמח לבן סוכר ומרגרינה .

ושיהיה ברור תזונה זה דבר חשוב
מאוד חשוב
זה הדלק שנכנס אלינו למערכת
ובדיוק כמו שלא אכניס דלק לא מתאים או מאיכות גרועה
למכונית שלי כי אשלם על זה אחר כך מחיר יקר
אז בטח לגבי הגוף שלי ושל ילדיי

ובמצבי חולי רבים שינוי תזונתי הוא שינוי הכרחי
לקידום ולשיפור הבריאות ולצאת ממצבי מחלה
פשוט כמו תמיד זה חייב להגיע מתוך הסתכלות כוללת ואיזון