למה לעצום עניים כשאפשר לפתוח ?
ואיך נעצמו לנו העניים דווקא כשביקשנו לראות ?
מכירים את התחושה הזו שאתם מסתכלים אחורה על החיים
וחולפת בכם המחשבה : וואי איך לא ראיתי את זה ?
איך הייתי במצב הזה ולא ראיתי את מה שקורה ?
ואם הייתי רואה טוב הייתי פועל/ת אחרת וכול החיים שלי היו מתגלגלים אחרת ..
אני אישית מכיר את התחושה הזו
וזה בדיוק מה שקרה ליעקב ובני ישראל בפרשה שלנו, פרשת ויחי.
יעקב עומד להאסף אל אבותיו
הוא מכנס את בניו סביבו ומבקש לגלות להם
בעזרת הראייה הנבואית שלו
מה יקרה להם באחרית הימים
אבל נסתמו עיניו מראות – כמו שרש"י מסביר לנו
וכל פעם שאני קורא את זה אני מרגיש תחושת החמצה
למה ? לא חבל ?
אולי צרות רבות היו נחסכות מאיתנו אם רק היינו יודעים מה הולך לקרות
אבל נעצמו לו העניים
ורשי מוסיף : נעצמו עניהם של ישראל מצרת השיעבוד
ומה היה קורה אם זה היה אחרת ?
אולי אם בני ישראל היו רואים לאן הסיפור הזה של מצריים מתגלגל
היו קמים והולכים למקום אחר
מה הם לא ראו שמשעבדים אותם ?
אבל העניים נעצמו ואיתן גם הלב
וקהות חושים מסויימת מאפשרת לעם ישראל לשקוע
בעבדות קשה,כואבת ומרובת שנים
בטיפולים בקליניקה הנושא הזה עולה פעמים רבות
ואפשר לראות את התחושה הזו במיוחד במקרים
של מחלות שהתחילו בעקבות אירוע מסויים שחווינו בחיים
לדוגמא :
– פוסט טראומה מהצבא
("איך לא ראיתי שהשירות הקרבי הזה ממש לא בשבילי?)
– צינונים או דלקות אוזניים שהתחילו בעקבות חשיפה לתנאי מזג אוויר קיצוניים
(" איך לא ראיתי את זה שהילד קופץ בשלולית עם תחתונים באמצע החורף ברוח קרה ? היה ברור שהוא יהיה חולה ")
– מחלות שהתחילו כתוצאה מחשיפה לחומרים חזקים
("איך לא ראיתי את זה שברור שאם אני אלך עם החברה הזו למסיבה אני אקח את הכדור הזה ומאז כל החיים שלי השתנו" )
– מיגרנות/ בעיות בעיכול/ פריחות בעור שהתחילו אחרי תקופה עבודה לחוצה מאוד במקום שלא מתאים
–
(" אני פשוט לא מאמינה שכל כך הרבה שנים אני עובדת עם הבוס הזה ולא ראיתי שבעצם הוא והעבודה הזו ממש לא טובים לי")
תמיד בכל המקרים הללו יש משהו שלא ראינו
ואפשר להסתובב מלאי רגשות אשמה והחמצה על מה שקרה
ואפשר להבין כמו בפרשה
שהעניים לא נעצמות סתם
יש משהו שצריך לעבור
יש דברים נסתרים שנמצאים במקומות רחוקים
ולפעמים אפלים וכואבים
שאנחנו חייבים לרדת לשם לאסוף אותם
לנקות אותם ולהפוך אותם לזהב טהור ומאיר
בני ישראל היו חייבים לרדת למצריים
חייבים להכנס לגלות הזו
לשיעבוד , למרירות
להשפלה
כדי לצאת משם אחר כך ביציאת מצריים
בגאולה גדולה
אבל בשביל זה הם היו חייבים לעצום את עניהם
כדי שאחר כך הם ייצאו משם עם אור גדול
והדבר הראשון שקורה
ברגע הזה בקליניקה
שהתובנה הזו מחלחלת למטופל/ת
זה שהעניים פתאום נפתחות
ומי שמעיז/ה לראות
שהמחלה לא באה סתם
ולכאב הזה יש תפקיד
רואה את המציאות בעניים פקוחות
ומשם הדרך לריפוי ולגאולה
הרבה יותר קלה
שבת שלום
